התבוננות רפלקסולוגית הוליסטית, מאמר שני בסדרה – צוות מגמת רפלקסולוגיה
מקובל להניח שרפלקסולוגים מסתכלים על כפות הרגליים בלבד, אך בהתבוננות הוליסטית אנו מסתכלים על האדם כולו, ולא רק על איבר זה או אחר. במאמר השני בסדרת המאמרים בנושא התבוננות רפלקסולוגית הוליסטית ננסה להבין מה אומרות לנו התנוחות של כפות הרגליים וכפות הידיים של המטופל.
תנוחת כפות הידיים (כאשר המטופל שוכב על גבו): כאשר כפות הידיים נחות לצידי הגוף ומופנות כלפי מעלה, אנו יכולים להבין כי האדם חש ביטחון ופתיחות כלפי הטיפול וכלפי המטופל. כטיפוס, מודבר באדם מודע, בטוח בעצמו, לא נמצא במאבק הישרדות, אך תלוי בדעת החברה.
כאשר כפות הידיים נחות לצידי הגוף ומופנות כלפי מטה, האדם בטוח במטופל ובטיפול במידה מעטה, ולכן כפות הידיים מוכנות לדחיפת הגוף לקימה בכל רגע. כטיפוס, יהיה זה אדם הישרדותי, כלומר שנמצא כל הזמן בלחימה על הישרדות (עניין של תפיסת המציאות הסובייקטיבית ולא של מצב אובייקטיבי), הסומך בעיקר על עצמו ותמיד בכוננות לברוח.
אם הידיים מורמות מעל הראש ומונחות מתחתיו, מדובר בטיפוס שכלי, שצריך להרגיש בשליטה שכלית כל הזמן, ומבקר כל העת את המטפל. ידיים מורמות מעל הראש ומונחות לצידו, מעידות על הרגשת בטחון של המטופל בעצמו וביכולתו, בטחון אגרסיבי ואקטיבי, ואינו מעיד על בטחון במטפל דווקא. כאשר הידיים מונחות על הבטן התחתונה, הדבר מעיד על פגיעה רגשית (או פגיעות) שהאדם עבר בחייו, והוא פוחד מאכזבה ומפגיעה נוספת. ידיים על הבטן התחתונה מעידות על סגירה של צ'אקרת המין. כאשר הידיים מונחות על הבטן העליונה, הדבר מעיד על פגיעה באגו של האדם וסגירת צ'אקרת הסולר פלקסוס.
אדם שאוחז את מיטת הטיפולים שרוי בפחד, אך שולט בעצמו. כאשר הידיים מונחות בכיסים אפשר להבין כי האדם מסתיר משהו שאינו רוצה שיתגלה בטיפול. אדם שמניח ידיים על החזה מביע סגירות רגשית ואי-שיתוף פעולה עם הטיפול. מדובר בטיפוס סגור שנמנע מלקחת אחריות. קיפול האצבעות מעיד על צורך לשמור על נקודת המבט השכלית וחוסר רצון לגעת ברגש. אדם כזה מעדיף להסתכל על הדברים מבחוץ ולא להרגיש מעורב רגשית.
אגרוף הידיים מצביע על פחד בסיסי שהאדם שרוי בו. שילוב האצבעות (יד ימין ביד שמאל) מעיד על סגירה חזקה וחוסר רצון/יכולת לתת לאנרגיה לזרום. תנוחת כפות הרגליים: במצב "נורמלי", כאשר האדם שוכב על הגב, הפיסוק יהי ברוחב האגן, וכפות הרגליים ייטו החוצה בזוית של כ7 מעלות. אבל זה מצב נדיר… פיסוק רחב מרוחב האגן מעיד על צורך בתמיכה, למרות הפגנת בטחון עצמי. בדרך כלל יהי מדובר על טיפוס אדמה, שיש לו צורך בחומר ונסמך על הדברים הפיזיים, המוחשיים.
פיסוק צר מרוחב האגן מצביע על סגירה של צ'אקרת המין וחשש להיפגע. האדם סוגר את רגליו מפחד שיחדרו למרחב שלו. כטיפוס, אדם כזה יהיה פחות "מחובר לקרקע", ונוטה יותר להתעסק עם דברים שברוח. כאשר הפיסוק אינו סימטרי וצד אחד מפוסק רחב יותר מהשני, אנו משליכים את הכתוב לעיל לפי השייכות לימין ושמאל, כפי שהזכרנו במאמר הקודם. כאשר כפות הרגליים פונות החוצה (זוית גדולה מ- 7 מעלות), הדבר מעיד על פתיחות המלווה בעכבות. מצד אחד, האדם מוכן לחוות מצבים בצורה רגשית, ולהפנים אותם, אך מצד שני הוא יכול לוותר לעיתים על הצד המעשי שבו ולהיות פחות יעיל במצבים מסוימים, עד כדי פאסיביות. הרבה פעמים מתקבעת זוית הטייה רחבה אצל רקדנים, והיא מעידה על נכונותם להיות ממושמעים.
אם הזווית ברגל שמאל גדולה יותר, הקושי הוא יותר כלפי עצמו, ואם הזוית בימין גדולה יותר הקושי הוא יותר כלפי אחרים. כאשר כפות הרגליים פונות פנימה (זוית קטנה מ- 7 מעלות), אנחנו מבינים שמדובר באדם הישרדותי ותלותי, שחי בהרגשה שאם לא יחזיקו אותו ויעשו בשבילו הוא ייפול. אצל ילדים זוית זו היא טבעית, מכיוון שהתלות בהורים היא טבעית והם אינם מסתירים אותה.
לדוגמא מטופל השוכב כשידיים מונחות מעל ראשו, כאשר כפות הידיים פונות למעלה, בפיסוק רחב מרוחב האגן, כאשר ברגל ימין זוית ההטייה גדולה מ- 7 מעלות. הגוף משדר נינוחות ואינו מתוח. ממה שלמדנו עד עכשיו אנו יכולים להסיק שמדובר על אדם בטוח בעצמו וביכולת העשייה שלו. אדם כזה יהיה אקטיבי בחייו, ואת עיקר הבטחון שלו הוא סופג מהחומר- מעבודה, כסף, ודברים מוחשיים. אדם כזה יכול להתמוטט אחרי משבר שיוריד אות ומנכסיו, כמו המשבר הכלכלי שארע ב- 2008. יחד עם זאת, קשה לו לגרום לאחרים לנוע. הוא סומך בעיקר על עצמו. במידה וייכשל בעשייה הוא עלול לחוות מצוקה. כמובן שהאמור לעיל נכון רק לגבי התיאור שניתן כאן, ובפועל יש להביט בדברים רבים נוספים עליהם נרחיב בהמשך.