מאמר מאת גלעד שדמון, מתוך ספרו "הזרימה המחומשת – חמשת האלמנטים". למרות שכל דבר בטבע הוא בעל התחלה וסוף, כל התופעות שבו משתנות באופן תמידי, תוך תנועה אינסופית אל שיווי המשקל וממנו החוצה. הפילוסופים בסין העתיקה הגדירו שפת תקשורת מקובלת שתוכל לתאר את התהליכים והמאורעות בטבע, והשתמשו בצמד מושגים יחסיים אך ברורים. למושגים קראו: YIN ו- YANG.
בתנועה מתמדת
YIN משמעותו הצד החשוך, או המוצל, של הגבעה, ו- YANG הוא הצד המואר שלה. מכאן נובעות הגדרות הרפואה הסינית לכל תופעה או מאורע בטבע. ה-YANG נחשב לאקטיבי, מואר, יבש, מהיר וכו', ואילו ה-YIN נחשב לפסיבי, חשוך, רטוב, איטי וכו'. למרות הגבולות שיוצרים צמד המושגים חשוב לזכור שאף אחד מהם אינו קבוע והתנועה ביניהם תמידית.
"כאשר ה-YANG מגיע לנקודת השיא מתחיל להשתלט ה-YIN, וכאשר מגיע ה-YIN לשיאו הוא מתחיל להחלש ולפנות מקום ל-YANG. כאשר הירח מלא הוא מתחיל להתרוקן. זהו השינוי האינסופי של הדאו השמימי. כשכוח מגיע למקסימום הוא מתחיל להחלש, וכאשר הדברים הטבעיים מתמלאים הם מתחילים להתפזר. אחרי הבשלות בא הרקבון ואחרי השמחה בא העצב. שניים אלה הם המצבים, המשתנים תמידית, של האדם". (לאו טצה)
תהליך תמידי זה מאפיין כל תופעה בטבע. הכל משתנה – היום הופך לערב, לילה,בוקר ושוב יום. האביב הופך לקיץ, סתיו ,חורף ושוב אביב. הים מתאדה, והופך לעננים, גשם, ושוב ים.
סמל היין והיאנג
סמל היין והיאנג מראה את הזרימה המתמדת בין שני הכוחות, כאשר בתוך כל YIN ישנו YANG ובתוך כלYANG ישנו YIN. בעולם התופעות הטבעיות לא נמצא אף פעם YIN מוחלט או YANG מוחלט. אפילו בשיאו של היום ימצא מקום מוצל, בדיוק כפי שבלילה מאירים הירח והכוכבים.
סמל היין והיאנג מראה גם את הסימטריה ושוויון הכוחות בהם מצויים ה-YIN וה-YANG. כל אחד מושך לכוונו שלו ובו בזמן נמשך אל האחר. ביחד הם יוצרים מעגל – סמל השלמות, שזרימתו נצחית. בהיבט תלת-מימדי ניתן להבחין כי מעגל זה הינו בעצם ספירלה, המשתנה באופן תמידי.
עובר ברחם אימו
בהיותו ברחם אמו חווה העובר את ה-YIN המוחלט ביותר שיכול אדם לחוות. הוא פסיבי, ומקבל את כל צרכיו בלי שום מאמץ מצידו, הוא מצוי במרכז (YIN) של האישה (YIN) וצף בתוך נוזל (YIN). ברחם חש העובר אחד עם היקום. כל חושיו מעורפלים, הוא שומע במעומעם קולות מהחוץ ובקושי יכול להבחין בגוונים של יום ולילה. תחושת המגע החמים עוטפת את כל הווייתו.
לקראת הלידה מתחיל להיות צפוף ברחם, חופש התנועה מוגבל במקביל לשיפור יכולת השליטה בגוף. ואז מגיעה טראומת חייו: כל עולמו נלחץ ומתעוות, המים שהגנו עליו נעלמים והוא נחשף לאור חזק ומכאיב ולרעשים צורמים באוזניים. בנוסף לכל מנתקים את חבל הטבור, מקור מחייתו, והוא נאלץ להתחיל לנשום ולקיים את עצמו. במילים אחרות – כל עולמו חרב.
השאיפה אל ה-YIN ואל ה-YANG
החל מרגע זה ועד יום מותו שואף האדם לחזור אל הרחם, אל ה-YIN המוחלט, אל הקבלה המוחלטת ללא שום תנאי. מובן שזה אינו אפשרי, אולם קל להבין מדוע שואפים הדאואיסטים להארה, היוגיסטים לנירוונה, וכל אדם אחר לרגיעה, שלווה ובטחון.
מהר מאוד מגלה הילוד כי אל הרחם כבר אי אפשר לחזור, ומן הצד השני הוא מתחיל ללמוד לשלוט בגופו ובסביבתו הקרובה. לאט לאט נבנית אצלו שאיפה להישגיות שהולכת וגוברת עם השנים. הוא רוצה להשיג עולם ומלואו – כסף, מין, רכוש, תארים וכו'.
גם שאיפה זו, כפי שכל אדם לומד בחייו, אין לה סוף, ובכל פעם שיגיע לקצה ההר יבחין בשיאו של הר אחר, גבוה וקורץ יותר. זוהי שאיפה אל ה-YANG המוחלט. וכך, לאורך כל חייו, האדם נידון לנוע, להתנדנד, ולהיקרע בין שתי שאיפות בלתי מושגות: בין ה-YIN לבין ה-YANG.
הרמוניה
על פי תפיסת העולם הסינית, מיקומו של האדם בין השמיים (YANG) ובין הארץ (YIN). כדי להתקיים ולבצע את תפקידו בעולם הוא חייב להיות בהרמוניה עם שני גורמים אלו. "הדאו תורגל ע"י החכמים והוערץ ע"י הבורים. ציות לחוקי ה-YIN וה-YANG משמעותו חיים, וסירוב משמעותו מוות. המצייתים ישלטו, בזמן שהמתמרדים יחיו בחוסר סדר ובלבול". (EI CHING P. 104)